הודעה לעיתונות, 12 ליולי 2010
בטענה כי: “התכנית מתעלמת לחלוטין מרצון התושבים המתגוררים כיום בחריש”. בהתנגדות מוצג מודל תכנוני חדש, שגיבשו תושבי חריש, שמטרתו לאפשר צמיחה ופיתוח של הישוב לפי ערכים של התחשבות בסביבה ובחברה המתגוררת באזור.
התנגדות להקמת יישוב חדש, מרץ 2010
‘במקום’ הגישה התנגדות לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה דרום בנוגע לתכנית מתאר מקומית פתחת ניצנה. תכנית המתאר מבקשת, הלכה למעשה, להקים נקודת התיישבות חדשה בסמוך ל 4 יישובים בעלי אופי כפרי ולכפר חינוכי.
נייר עמדה, יוני 2009
‘במקום’ יוצאת נגד הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון-מיזם חקלאי-תיירותי בנגב) (חוק חוות בודדים), כיוון שהיא מבוססת על אפליה והפרת זכויות אדם. הצעת החוק הזו מכופפת את עקרונות התכנון למען אינטרסים צרים של “שמירת קרקעות מדינה” והיא מנוגדת למדיניות ולעקרונות התכנון אשר נקבעו בתכניות מתאר ארציות, כמו הצורך בחיזוק יישובים קיימים והבעייתיות שבפיזור נקודות יישובים קטנות (תמ”א 35).
התנגדות, מרץ 2009
‘במקום’, בשם מועצת הכפר רמאדין, הגישה ב-17.3.09 התנגדות לתכנית מתאר מפורטת להתנחלות סנסנה, הממוקמת ממזרח לכביש 38 שבגדה המערבית. מטרת התכנית לשנות את ייעוד הקרקע מאזור חקלאי לשטח המיועד לפיתוח בנייה, ובכלל זה בנייה למגורים, למבני ציבור ולמתקני תשתית שונים.
התנגדות, אוגוסט 2007-אפריל 2008
‘במקום’ הגישה התנגדויות לשני יישובים חדשים (מרשם וגבעות חזן) במזרח חבל לכיש, המיועדים לתת פתרון התיישבותי למפוני גוש קטיף. לגבי היישוב מרשם, הגשנו התנגדות לתכנית מתאר מקומית, ואילו לגבי היישוב גבעות חזן, הגשנו התנגדויות הן לתיקון תכנית המתאר המחוזית למחוז דרום והן לתכנית המתאר המקומית ליישוב.
הודעה לעיתונות, 27 למאי 2009
בחוות דעת משפטית של מספר ארגונים חברתיים, ביניהם ‘במקום’, המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים בנגב, האגודה לצדק חלוקתי, פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי והקשת הדמוקרטית המזרחית-שיח חדש, נקבע, כי הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב, אשר באה להכשיר את חוות הבודדים, מנוגדת לעיקרון השוויון המעוגן בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אינה עומדת בחוק חובת המכרזים ואינה משרתת כל רציונל תכנוני או סביבתי.
התנגדות, ינואר 2005
במקום הגישה התנגדות לתכנית מתאר מחוזית, אשר מטרתה הקמתן של 30 חוות בודדים במועצה אזורית רמת נגב (תכנית “דרך היין”).
בנובמבר 2002 קיבלה ועדת השרים לפיתוח הנגב והגליל של ממשלת ישראל החלטה, ולפיה התיישבות יחידים היא אמצעי למימוש מדיניות הממשלה לפיתוח הנגב והגליל ולשמירה על קרקעות המדינה בנגב ובגליל. אנו סבורים כי אין מקום לסטות מעקרונות התכנון של תמ”א 31 ותמ”א 35, המתווים מדיניות של חיזוק יישובים קיימים, מניעת פיתוח מבוזר ושמירה על שטחים פתוחים, מתכניות מתאר קיימות לפיתוח הנגב, ומהקריטריון לפיו חוות בודדים תאושרנה רק באופן נקודתי.
נייר עמדה, ינואר 2001
הקמת יישובים חדשים אמורה לספק מענה לצרכי ביטחון, אך היא מחלישה באופן בלתי נמנע את היישובים הקיימים, ובעיקר את ערי הפיתוח ואת היישובים במגזר הערבי והבדווי.
