במסגרת ההתמחותי ב’במקום’ ב 2015-2016, נתבקשתי לערוך סקירה אודות תהליכי שיתוף ציבור בקנה מידה עירוני המתרחשים במקומות שונים בעולם וכיצד ניתן ליישם אותם בארץ. או במילים אחרות, נתבקשתי לברר מהו המקף שיכול לחבר בין הציבור העירוני הרחב לבין תהליך התכנון. כבר בשלב מוקדם יחסית למדתי, כי על אף שיש עקרונות כלליים שניתן לגזור מתוך מקרי מבחן שונים בעולם, אין בכוחם של תהליכי שיתוף ציבור כשלעצמם להבטיח דמוקרטיזציה של הליך התכנון.
שיתוף הציבור בתהליכי תכנון עירוני הפך בעשורים האחרונים למס שפתיים הכרחי בכל תהליך תכנון ממוצע. בין אם הדיון סוער או מנומנם לא ברור האם יש מי שבאמת מקשיב ועל מה תצליח להשפיע דעת הקהל שהתכנס. אלא שבקרב רבים נותרת התחושה שמתכון זה של שיתוף הציבור הינו דל מידי. אל מול מצב עניינים עגום זה, מציבה עבודתה של בּׅמקוֹם מודל של שותפות אזרחית שמטרתו לתמוך בניסיונות לאתגר את הסדר הפוליטי, החברתי והמרחבי הקיים על ידי יצירה וטיפוח של מרחבים חדשים של ידע ופעולה. לידע המקצועי של המתכננים אין בלעדיות – לידע המקומי, האישי והתרבותי יש מקום מרכזי בכל אחת מהשותפויות האזרחיות שבּׅמקוֹם לוקחת חלק בבנייתן.
דו”ח מיפוי, 2015
דו”ח זה נכתב לאחר תהליך של מיפוי חברתי שנערך בשני בניינים בשכונת נווה אליעזר שבכפר שלם בתל אביב. לדו”ח זה היו שתי מטרות: האחת, לשמש את תושבי המתחם ואת המתכננים ככלי לחשיבה על פתרונות תכנון אפשריים במסגרת התחדשות עירונית. השנייה, לסייע בבחינת תהליך המיפוי החברתי עצמו והשאלות שהוא מעלה. התהליך המיפוי התבצע על ידי צוות של 14 סטודנטים מן היחידה למערבות חברתית באוניברסיטת ת”א ובשיתוף עם גורמים בעיריית תל אביב.
