במקום

עתירת חופש המידע

23 במרץ 2010

‘במקום’ והאגודה לזכויות האזרח הגישו לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים עתירה מינהלית על פי חוק חופש המידע. בעתירה התבקש בית המשפט להורות למינהל האזרחי, למפקד כוחות הצבא בגדה המערבית ולמשרד הביטחון למסור לארגונים נתונים על שטחן של אדמות המדינה בגדה המערבית בכלל ובשטח C (המהווה כ-60% מהשטח הכולל של הגדה המערבית) בפרט, על היקף השטחים שהוגדרו כאדמות מדינה לפני 1967 ועל היקף השטחים שהוכרזו כאדמות מדינה על ידי השלטון הישראלי אחרי שנה זאת, על שטחן של אדמות המדינה שהוקצו לישראלים מזה ולפלסטינים מזה, ועל הנהלים שלפיהם פועלים הגורמים במינהל האזרחי שבסמכותם להקצות אדמות מדינה. העתירה הוגשה לאחר שהמינהל האזרחי לא השיב לבקשה שהוגשה לפי חוק חופש המידע במרץ 2009.

במהלך הדיונים נציגת המדינה מפרקליטות מחוז ירושלים הכריזה פעם אחר פעם שאין ברשות המינהל האזרחי נתונים מדויקים על אודות ההיקף הכולל של אדמות המדינה בגדה המערבית או בשטח C, וגם לא על אודות היקף ההקצאות לגורמים השונים. תצהיר שהגיש לבית המשפט הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש במינהל האזרחי תמך בטענות אלו. למעשה, הממונה הודה כי אין ברשותו בסיס נתונים שיאפשר לו ניהול תקין של אדמות המדינה בגדה – משאב אשר לפי המשפט הבינלאומי אמור לשמש לטובת הציבור הפלסטיני בשטח הכבוש.

בין היתר ציין הממונה בתצהיר כי על סמך המפות הדיגיטליות הנמצאות ברשותו והלוקות באי דיוק רב ניתן להעריך כי ההיקף הכולל של אדמות המדינה באזור C הוא כ-1,300,000 דונם. הממונה הדגיש כי הפער בין נתונים אלה לבין הנתונים האמיתיים “יכול להגיע לעשרות (!) אחוזים” (סימן הקריאה במקור) והוסיף כי אין בידיו “כל “חישוב של היקפים ושטחים של אדמות המדינה [שהוקצו]. לגבי חלק מן הפריטים המבוקשים קיימת מפה המפרטת את גבולות השטח (כאמור, ללא חישוב השטח), כאשר לגבי חלק אחר אין גם אינפורמציה מרוכזת כזו”.

המינהל האזרחי טען שאף איתור המידע הנוגע להקצאות בלבד ידרוש ממנו השקעה של 17,000 שעות עבודה או כ-2,000 ימי עבודה, וביקש לדחות את העתירה על רקע היקף העבודה הבלתי סביר.

העותרות הציעו פשרה שבמסגרתה, בנוסף למידע הנקודתי והחלקי שהומצא במהלך הדיונים בנוגע להקצאות לגורמים ישראליים, המדינה תמציא להן נתונים על הקצאת אדמות מדינה לגורמים פלסטיניים לאורך שנות הכיבוש. בלחץ בית המשפט, המשיבים הסכימו להצעת הפשרה וב-9.1.2012 נתן לה השופט יורם נועם תוקף של פסק דין.

מהנתונים שמסר המינהל האזרחי לעותרות עולה כי מאז 1967 רק 8,600 דונם – כ-0.7% מאדמות המדינה באזור C – הוקצו לגורמים פלסטינים (ראו טבלה מס’ 2 המפרטת את ההקצאות לפי הנפות השונות). לשם השוואה, המינהל האזרחי הקצה להסתדרות הציונית העולמית, שעוסקת בפיתוח התנחלויות, כ-400,000 דונם (כ-31% מכלל אדמות המדינה), לחברות סלולריות ישראליות ולרשויות המונציפליות של ההתנחלויות (המועצות המקומיות והאזוריות) הוקצו כ-103,000 דונם (כ-8%) ולמשרדי ממשלה וחברות תשתית ישראליות כמו בזק, חברת חשמל ומקורות הוקצו 160,000 דונם (כ-12%) מאדמות המדינה באזור C (ראו טבלה מס’ 1).

עו”ד נסראת דקואר מהאגודה לזכויות האזרח כתב את העתירה ועו”ד אבנר פינצ’וק מהאגודה לזכויות האזרח ניהל את התיק מטעם העותרות.

טבלה מס’ 1: הקצאות לפלסטינים ולגורמים ישראליים

טבלה מס’ 2: הקצאות לפלסטינים לפי נפות

לפני 1967, מרבית השטח שאותו מגדיר היום המינהל האזרחי כאדמות מדינה לא נחשב לרכוש ממשלתי, אלא לרכוש פלסטיני פרטי. בשנות שלטונה בגדה המערבית הכריזה ישראל על כמיליון דונם כעל אדמות מדינה, ולאחר השלמת הליכי ההכרזה דאגה לכלול כמעט את כל אדמות המדינה המוכרזות בתחום השיפוט של המועצות האזוריות והמועצות המקומיות של ההתנחלויות. משמעות הכללתן של אדמות מדינה בתחום השיפוט של ההתנחלויות הוא חסימה מוחלטת של אפשרות לשימוש פלסטיני במקרקעין אלה, גם במקרה שטרם הוקצו לגורם ישראלי כלשהו.

חשוב להדגיש כי המינהל האזרחי, משרד הביטחון ומפקד כוחות הצבא באזור יהודה ושומרון מופקדים על פי המשפט הבינלאומי על ניהול הרכוש הממשלתי לטובת תושביו המוגנים של השטח הכבוש – האוכלוסייה הפלסטינית. “ממשל הצבאי אינו רשאי למכור רכוש ממשלתי דלא-ניידי, ומעמדו המשפטי באותו רכוש הוא כמעמד של מקבל טובת הנאה בלבד”. זאת הן לפי הוראות המשפט ההומניטרי הבינלאומי והן על פי המשפט המינהלי הישראלי.

ישראל מחזיקה באדמות המדינה בשטח הכבוש כנאמן, ועליה לעשות הכל כדי לשמר אותן ולפתחן לטובת האוכלוסייה הפלסטינית המקומית. עצם השימוש באדמות מדינה לצורך בניית התנחלויות ו/או פיתוח תשתיות ואזורי תעשייה שלא לטובת האוכלוסייה הפלסטינית מהווה הפרה של המשפט הבינלאומי. העובדה שפעילות הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש במינהל האזרחי מתנהלת זה שנים בחוסר שקיפות ותוך הפרה של כללים בסיסיים של מינהל תקין אינה מקרית: מצב שבו אף אחד לא יודע כמה אדמות מדינה בדיוק יש, כמה מהן הוקצו ולמי פותח בפני הרשויות אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות למניפולציות.

להרחבת קריאה:
פרוטוקול הדיון האחרון בעתירה ופסק הדין – 9.1.2012
הודעת הפרקליטות עם פירוט ההקצאות לפלסטינים – 4.2.3013
תצהיר המינהל האזרחי עם פירוט חלקי של הקצאות לגורמים ישראליים – 8.12.2011

מין העיתונות:

מאז 1967|| 0.7% מאדמות המדינה בגדה הוקצו לפלסטינים, חיים לוינסון, הארץ, 28.3.2013

תצהיר חשף: למדינה אין מידע על אדמות הגדה שבבעלותה, חיים לוינסון, הארץ, 2.1.2012