בשנים 2018-2017 חברה עמותת במקום עם שלושה ארגונים נוספים להקמת הקואליציה לצדק חברתי בהתחדשות עירונית. הקואליציה הורכבה מארגוני חברה אזרחית ואקדמיה ששמו להם למטרה להטמיע היבטים חברתיים בתהליכי התחדשות עירונית בישראל, זאת תוך מתן דגש על מעורבות פעילה ואפקטיבית של התושבים בכל שלבי התהליך, ויצירת כלים ופתרונות שישפרו את רווחתם ויגנו עליהם מדחיקה.
ראיון עם אדר’ אפרת כהן בר בפורום לחשיבה אזורית, בעקבות דו”ח משותף של ‘במקום’ ו’עיר עמים’: השכונות הפלסטיניות בירושלים סובלות מתכנון לקוי הנובע ממניעים פוליטיים. מוסדות התכנון בעיר מקדמים את מדיניות ממשלתית ועירונית לחזק את הרוב היהודי בירושלים ולשמרו, תוך צמצום אפשרויות הפיתוח החוקיות של תושבי העיר הפלסטינים.
התנגדות, יולי 2017
ב20 ביולי עמותת ‘במקום’ הגישה התנגדות לתכנית ותמ”ל ‘לוד-רובע מערבי’ כיוון ש: התכנית סותרת את תכנית המתאר של העיר לוד, ועלולה למנוע את מימוש חזון ההתחדשות העירונית הכלול בה; התכנית חוזרת על טעויות שנעשו כשנבנו שכונות הלוויין הראשונות של העיר לוד וגרמו לבריחת אוכלוסייה אליהן על חשבון העיר הקיימת; התכנית גדולה מידי ולא מותאמת ליכולת הנשיאה של העיר הקיימת; התכנית עלולה לעקב תהליכים עדינים של התחדשות עירונית הנחוצים כל-כך בעיר הוותיקה; התכנית מציעה להקים שכונה בגודל של עיר שלמה שתהווה תחרות לא הוגנת לעיר לוד המשוועת למהפך ולהתחדשות; הבינוי המוצע, אשר למעלה ממחציתו מוצע במבנים גבוהים ואף במגדלים, אינו מתאים למגורים של 80% מאוכלוסיית ישראל, בשל עלויות מגורים גבוהות.
דו”ח, יולי 2017
במסגרת הדו”ח נבחנות שלוש תכניות שהוכנו עבור קהילות פלסטיניות בתחומי ירושלים המזרחית. המחסור בבתים למגורים ועול צווי ההריסה, הביאו רבים מתושבי מזרח העיר, שנואשו מכך שהעירייה תתכנן את השכונות שבהן הם גרים, להתארגן בתוך קהילותיהם וליזום הכנת תכניות מפורטות משלהם כדי להביאן לאישור מוסדות התכנון. אבל אלה מהם שבחרו לפעול בכיוון זה והיו מוכנים גם להתמודד עם האתגרים הפנים-קהילתיים הכרוכים בכך, נתקלו בשורה של מכשולים בירוקרטיים, ובראשם – אתגר ההתמודדות מול מדיניות תכנון ישראלית המוּנעת משיקולים דמוגרפיים. כפי שמדגים הדו”ח, מסלול החתחתים שהתכניות נדרשות לעבור מעיד כי הרשויות הישראליות מעכבות ככל יכולתן, ולבסוף מכשילות, כל תכנית מפורטת בעלת היקף משמעותי לשכונות הפלסטיניות בירושלים, ולמעשה, מונעות באופן זה בנייה חוקית של הפלסטינים.
נייר עמדה, מאי 2017
נייר העמדה נועד לסייע למוסדות התכנון בבואם לדון בתכניות מתאר ביישובים ערביים. נייר העמדה מציג סדרה של המלצות בתחום התכנון, מפרט את החסמים השכיחים לפיתוח מקומי ומשרטט עקרונות מנחים לצורך הכנתן של תכניות מתאר חדשות. ההמלצות מתבססות על ניסיון שנצבר על ידי ‘בִּמקוֹם’ בעקבות מתן סיוע בתכנון למספר רב של יישובים ערביים, וכן ניתוח תכניות מתאר והליכי תכנון רבים. חלק מההמלצות פורסמו והוצגו בפורומים שונים, בין השאר בפני צוות 120 יום אשר המלצותיו היוו בסיס להחלטת הממשלה מס’ 922.
עדכון – נובמבר 2019
לאחר הקמתה של מדינת ישראל נותרו נקודות יישוב ערביות רבות ללא הכרה או מעמד כלשהו. הן מורכבות בדרך כלל ממספר בתי אבן ישנים שהם בסיס ההתיישבות במקום ושלל צריפים ופחונים המספקים את צרכי המגורים וצרכים אחרים, כולם ללא היתר בניה. בהיעדר היתר לא ניתן להרחיב או לשפץ את הבתים המטים ליפול, ובהעדר הכרה אין בבתים מים זורמים, ביוב או חיבור לרשת החשמל. במקום, יחד עם ריכאז ודוגרינט, החלו בסקר ראשוני של המצב הקיים במטרה להציע סל פתרונות פרטני וכללי לנקודות התיישבות אלה
מאת: סזאר יהודקין, מתכנן עמותת במקום, נובמבר 2016
מדיניות התכנון עבור היישובים הערבים השתנתה מספר פעמים לאורך השנים. כיום עומדת על הפרק החלטת ממשלה מס’ 922, תכנית חומש אשר מקצה כ-15 מיליארד שקלים לפיתוח וקידום כלל ההיבטים של החברה הערבית, בין השאר בתחומים של תכנון ובנייה. נראה שאנחנו נמצאים בתחילתה של תקופה חדשה במדיניות התכנון כלפי היישובים הערבים, שמבחנה נמצא ביישומה. כיצד יכולה החברה האזרחית לדרוש שההחלטה תיושם ולדאוג כי יישומה יהיה יעיל וצודק?
מאת: ד”ר אורן שלמה, חבר ועד מנהל, ספטמבר 2016
האפליה העמוקה ממנה סובלת המערכת העירונית בירושלים המזרחית בתחומי התכנון והבנייה מוכרת גם בתחומי פיתוח תשתיות ושירותים עירוניים אחרים. עם זאת, מאז שנות ה-2000 בערך ניכרים תהליכים של מעורבות גוברת של מנגנוני המדינה והעירייה בתחומי אספקת שירותים אחרים בירושלים המזרחית. אך סימנים אלו של מעורבות המדינה בשכונות ובכפרים בירושלים המזרחית פסחו על תחום התכנון והבנייה. בעוד שרבות מהתערבויות אלו נסמכות על גלויי גמישות של הביורוקרטיה הישראלית בייצור פתרונות “מיוחדים” לירושלים המזרחית, תחום התכנון והבנייה מתאפיין בקשיחות ביורוקרטית והתעקשות על פרוצדורות תכנוניות הדנות את התושבים למצוקת בינוי ותכנון עמוקה. לנו בבמקום יש הצעה שעשויה להקל על המצב.
במסגרת ההתמחותי ב’במקום’ ב 2015-2016, נתבקשתי לערוך סקירה אודות תהליכי שיתוף ציבור בקנה מידה עירוני המתרחשים במקומות שונים בעולם וכיצד ניתן ליישם אותם בארץ. או במילים אחרות, נתבקשתי לברר מהו המקף שיכול לחבר בין הציבור העירוני הרחב לבין תהליך התכנון. כבר בשלב מוקדם יחסית למדתי, כי על אף שיש עקרונות כלליים שניתן לגזור מתוך מקרי מבחן שונים בעולם, אין בכוחם של תהליכי שיתוף ציבור כשלעצמם להבטיח דמוקרטיזציה של הליך התכנון.
שיתוף הציבור בתהליכי תכנון עירוני הפך בעשורים האחרונים למס שפתיים הכרחי בכל תהליך תכנון ממוצע. בין אם הדיון סוער או מנומנם לא ברור האם יש מי שבאמת מקשיב ועל מה תצליח להשפיע דעת הקהל שהתכנס. אלא שבקרב רבים נותרת התחושה שמתכון זה של שיתוף הציבור הינו דל מידי. אל מול מצב עניינים עגום זה, מציבה עבודתה של בּׅמקוֹם מודל של שותפות אזרחית שמטרתו לתמוך בניסיונות לאתגר את הסדר הפוליטי, החברתי והמרחבי הקיים על ידי יצירה וטיפוח של מרחבים חדשים של ידע ופעולה. לידע המקצועי של המתכננים אין בלעדיות – לידע המקומי, האישי והתרבותי יש מקום מרכזי בכל אחת מהשותפויות האזרחיות שבּׅמקוֹם לוקחת חלק בבנייתן.
